Rosh Hashanah 8

Kapitel 8

א לקט שכחה ופאה כיון שעברו עליהן שלשה רגלים עובר בבל תאחר רבי שמעון אומר שלשה רגלים כסדרן וחג המצות תחלה

1 Nachlese, Vergessenes, oder Eckenlaß schuldet, begeht das Verbot des Versäumens, sobald drei Feste verstrichen sind. R. Šimo͑n sagt, drei Feste der Reihe nach, mit dem Pesaḥfeste beginnend.

ב ר' מאיר אומר כיון שעבר עליהן רגל אחד עובר בבל תאחר רבי אליעזר בן יעקב אומר כיון שעברו עליהן שני רגלים עובר בבל תאחר רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כיון שעבר עליהן חג הסוכות עובר עליהן בבל תאחר

2 R. Meír sagt, sobald nur ein Fest verstrichen ist, habe man das Verbot des Versäumens begangen. R. Elie͑zer b. Ja͑qob sagt, sobald zwei Feste verstrichen sind, habe man das Verbot des Versäumens begangen. R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n sagt, sobald das Hüttenfest verstrichen ist, habe man das Verbot des Versäumens begangen. –

ג מאי טעמא דתנא קמא מכדי מינייהו סליק למה לי למהדר ומיכתב (דברים טז, טז) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות שמע מינה לבל תאחר

3 Was ist der Grund des ersten Tanna? – Merke, die Schrift spricht ja von diesen, wozu wiederholt sie wiederum: am Pesaḥfeste, am Wochenfeste und am Hüttenfeste? Doch wohl wegen des Verbotes des Versäumens.

ד ורבי שמעון אומר אינו צריך לומר בחג הסוכות שבו דיבר הכתוב למה נאמר לומר שזה אחרון

4 R. Šimo͑n sagte: Die Schrift braucht ja nicht das Hüttenfest zu nennen, wo sie ja von diesem spricht, und wenn sie es dennoch nennt, so besagt dies, daß dieses das letzte ist. –

ה ורבי מאיר מ"ט דכתיב (דברים יב, ה) ובאת שמה והבאתם שמה

5 Was ist der Grund R. Meírs? – Es heißt: du sollst dahin kommen; ihr sollt dahin bringen. –

ו ורבנן ההוא לעשה

6 Und die Rabbanan? – Dies, daß es Gebot ist. –

ז ורבי מאיר כיון דאמר ליה רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם ליה בבל תאחר

7 Und R. Meír!? – Da die Tora es zu bringen sagt, und man es nicht gebracht hat, so hat man ja das Verbot des Versäumens übertreten. –

ח ורבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא דכתיב (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם מיעוט מועדים שנים

8 Was ist der Grund des R. Elie͑zer b. Ja͑qob? – Es heißt: dies sollt ihr dem Herrn an euren Festzeiten herrichten; das mindeste von ‘Festzeiten’ ist zwei. –

ט ורבנן ההוא לכדרבי יונה דאמר רבי יונה הוקשו כל המועדים כולם זה לזה שכולן מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו

9 Und die Rabbanan!? – Dies deutet auf die Lehre R. Jonas, denn R. Jonas sagte: Alle Feste gleichen einander, indem sie alle die Verunreinigung des Tempels und seiner Heiligtümer sühnen. –

י ורבי אלעזר ברבי שמעון מאי טעמא דתניא רבי אלעזר בר' שמעון אומר לא יאמר חג הסוכות שבו דיבר הכתוב למה נאמר לומר שזה גורם

10 Was ist der Grund des R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n? – Es wird gelehrt: R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n sagte: Die Schrift braucht ja nicht das Hüttenfest zu nennen, wo sie ja von diesem spricht, und wenn sie es dennoch nennt, so besagt dies, daß dieses [das Verbot] veranlaßt. –

יא ורבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב האי בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מאי דרשו ביה מיבעי להו לכדרבי אלעזר אמר ר' אושעיא דאמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה תלמוד לומר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה

11 Was folgern R. Meír und R. Elie͑zer b. Ja͑qob aus [dem Verse]: am Pesaḥfeste, am Wochenfeste und am Hütttenfeste? – Diesen verwenden sie für eine Lehre des R. Elea͑zar im Namen R. Ošajas, denn R. Elea͑zar sagte im Namen R. Ošajas: Woher, daß [das Festopfer] des Wochenfestes während sieben Tagen nachgeholt werden kann? Es heißt: am Pesaḥfeste, am Wochenfeste und am Hüttenfeste, das Wochenfest gleicht also dem Pesaḥfeste: wie es am Pesaḥfeste während aller sieben Tage nachgeholt werden kann, ebenso kann es am Wochenfeste sieben Tage nachgeholt werden. –

יב וליקש לחג הסוכות מה להלן שמונה אף כאן שמונה שמיני רגל בפני עצמו הוא

12 Sollte er es mit dem Hüttenfeste vergleichen, wie es an diesem acht sind, ebenso an jenem acht!? – Der achte Tag ist ein Fest für sich. –

יג אימור דאמרינן שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב אבל לעניין תשלומין דברי הכל תשלומין דראשון הוא

13 Allerdings ist der achte Tag ein Fest für sich hinsichtlich des Loses, des Zeitsegens, des Festes, des Opfers, des Tempelgesanges und des Segens, hinsichtlich der Nachholung aber stimmen ja alle überein, daß er eine Fortsetzung des ersten [Tages] sei!?

יד דתנן מי שלא חג יום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג

14 Wir haben nämlich gelernt: Wer das Festopfer am ersten Tage des Hüttenfestes nicht dargebracht hat, bringe es während des ganzen Festes dar, auch am letzten Festtage. –

טו תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת

15 Ergreifst du viel, so hast du nichts ergriffen, ergreifst du wenig, so hast du es ergriffen. –

טז אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות לאקושיה לחג המצות

16 Wozu wiederholt der Allbarmherzige das Hüttenfest? – Um es mit dem Pesaḥfeste zu vergleichen:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel